<h1>סמ"ג עשין סימן רל"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
בפ"ג דבכורות (כ"ב א') ובפרק המפלת (נדה כ"ו א') מסקינן האשה שמת עובר בתוך מעיה אם נעשה ראש הנפל כפיקה של שתי שקורין לימשיי"ל בלע"ז כיון שנפתח הרחם עד שנראה הראש נטמא הבית מפני העובר אע"פ שעדיין לא יצא (ע"פ לשון רמב"ם טומאת מת פכ"ה ה"ח). והאשה שהפילה שיליא הבית טמא ודאי חזקה היא שאין שיליא בלא ולד (לשון רמב"ם שם ה"י).
<h2>דף לז:</h2>
פירש הרב רבי יצחק ברבי מרדכי (ב"ב י"ט ב' תד"ה רקיק) חילוקי החלונות מתוך המשנה שבמסכת אהלות (פי"ג) שחלון שבין בית לבית או שבין בית לעלייה אם הוא עשוי לתשמיש ויש בו [פותח] טפח על טפח מרובע והיתה טומאה באחת מהן הבית השני טמא (ע"פ לשון הרמב"ם טומאת מת פי"ד ה"א) ואם מעטו מטפח אפילו משהו אינו מביא את הטומאה. והוא שימעטנו בדבר החוצץ בפני הטומאה וגם יהא דבר שאין בדעתו לפנותו (ע"פ לשון רמב"ם שם פט"ו ה"א) ומבטלו שם כדאיתא בפרק לא יחפור (י"ט ב'). ואפילו אינו מבטלו, במקום שסותם הכל חוצץ כדתנן בסוף מסכת שבת (קנ"ז א') ופקקו את המאור בטפיח של חרש שאינו מטמא מגבו ועל כרחינו אינו מבטלו בשבת שאם כן היה חייב משום בונה (ב"ב כ' א' תד"ה היא) וחלון העשוי לאורה בידי אדם, כגון שאין עליו תקרה וגלוי לשמש (ע"פ רמב"ם שם פי"ד ה"א) שיעורו (כאיסר) [כפונדיון] האיטלקי שהוא כסלע נירונית שהוא כמלא מקדח גדול כדמוכח בפרק אלו מומין (בכורות ל"ז ב'), התחיל לסתום את החלון הזה ולא הספיק לגומרה אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב גודל מביא את הטומאה פחות מכאן הרי הוא כסתום (ע"פ לשון הרמב"ם שם ה"ג), וחלון שנעשה שלא בידי אדם כגון חררוהו שרצים שיעורו כמלא אגרופו של בן אבטיח, והוא כראש גדול של כל אדם (ע"פ רמב"ם שם ה"ב), וחלון העשוי לאויר כגון לשמור גנות ופרדסים שיעורו כמלא מקדח סתם (ע"פ המשך תד"ה רקיק).
<h2>דף מה.</h2>
שנינו בפרק שני דאהלות (מ"א—ב') אלו מטמאין באהל כזית מן המת כזית נצל, פירוש (רמב"ם טומאת מת פ"ב ה"א ע"ש) נצל זה הבשר שנימוח ונעשה לחה סרוחה והוא שנתקרשה אותה הלחה הנמצאת מן המת שאם קרשה בידוע שהיא מבשרו ואם לא קרשה אינו מטמא חוששין שמא כיחו וניעו הוא כדאיתא בנזיר פרק כ"ג (נ' א'), ומלא תרווד רקב והשדרה שלמה וגלגולת שלמה ורוב מניינו שהם קכ"ה אברים ורוב בניינו [שהם] שתי שוקיים וירך אחת (בכורות מ"ה א') אע"פ שאין בהם רובע עצמות, ורובע עצמות אף ע"פ שאין בהן לא רוב מניין ולא רוב בניין ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ורביעית דם תבוסה ממת אחד. איזהו דם תבוסה פירשו רבנן דר' אליעזר בר' יהודה בפרק אחרון דנדה (ע"א א') מת שיצא ממנו רביעית דם מקצתו בחייו ומקצתו לאחר מותו אותו התערובת קרוי דם תבוסה ומטמא באהל אע"פ שדם החי טהור, וטומאה זו מדברי סופרים (נדה ס"ב ב'). מלא תרוד רקב שאמרנו מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע לפי שאי אפשר ליגע בכולו שאינו גוף אחד (רמב"ם שם הי"א). ואלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליו בשר כראוי השדרה והגולגולת שחסרו כמה הוא חסרונם בשדרה כדברי בית הלל אפילו חוליא אחת ובגולגולת כסלע (מ"ג וע"פ בכורות ל"ז ב') היו בה נקבים קטנים כולם מצטרפים לכסלע (תוספתא אהלות פ"ב ה"ד).
